גזר דין בתיק ת"פ 45713-03-11

1.      הנאשם, תושב הכפר עקב, יליד שנת 1970, הורשע על פי הודאתו בעבירה של ניסיון לגניבת רכב לפי סעיף 413ב(א)+סעיף 25 לחוק העונשין, תשל"ז-1977.

על פי כתב האישום, ביום 23.3.11 בשעה 04:20 לערך, ברח' אגריפס בירושלים ניסה  הנאשם יחד עם אחר לגנוב  רכב  מסוג אופל מ.ר. 61-363-23 (להלן: "הרכב") שבבעלות מר אברהם אליהו.

הנאשם והאחר נכנסו לרכב תוך שהם מעקמים את הדלת הימנית הקדמית, עקרו את חובק ההגה ושברו את מתנע הרכב. הנאשמים נתפסו בכף בעת שישבו ברכב.

2.      בטיעוניה לעונש ביקשה המאשימה לגזור על הנאשם מאסר בפועל למספר שנים, מאסר על תנאי ופיצוי למתלונן.

לטענתה, לחובת הנאשם 52 הרשעות קודמות, בהן מעשה מגונה בכוח, שוד מזוין וסמים וכן עבירות רכוש ורכב רבות. לטענתה, הנאשם מפר ברגל גסה את החוק, הפר מעצרי בית ולא ניצל את ההזדמנויות שניתנו לו במקרים קודמים. אין מדובר במעידה חד פעמים של הנאשם, אלא בעבריין שבמשך 26 שנה מבצע עבירות ואף ריצה כבר ארבע שנות מאסר בקשר לעבירות רכוש.

במקרה זה, אלמלא נתפס הנאשם בכף, היה מצליח לגנוב את הרכב. 

לטענת ב"כ המאשימה, העובדה שלנאשם יש ילדים והוא מטפל בהם, אינה צריכה למנוע הטלת מאסר בפועל ולפגוע באינטרס הציבורי. על כן יש לגזור עליו מאסר ממושך ומרתיע.

3.   ב"כ הנאשם טען מנגד, כי במשך 26 שנה הנאשם נכנס ויוצא מבית הסוהר והגיעה העת לתת לו הזדמנות לטיפול ושיקום. עונשי המאסר שנגזרו על הנאשם בעבר לא עצרו את המעגל העברייני בו הוא נמצא והציבור לא הרוויח מכך דבר. הנאשם מכור לאלכוהול ועל רקע זה ביצע את העבירה כאשר היה שתוי ולא הפעיל את שיקול דעתו.

הסניגור מסר, כי הנאשם יצר קשר עם מרכז לטיפול במכורים וביקש לגזור עליו עונש שיאפשר את הטיפול במסגרת זו (מכתב המעיד על הזמנת הנאשם לטיפול במסגרת היחידה לטיפול בנפגעי אלכוהול והימורים, הוגש נ/1). לדברי הסניגור, הנאשם לקח אחריות על מעשיו, התחיל בהליך השיקום והאינטרס הציבורי הוא דווקא בגמילתו.

לדבריו, הנאשם נמצא במעצר בית במשך יותר משנה עם איזוק אלקטרוני, הוא אב לשני ילדים אותם עליו לפרנס במצב כלכלי לא פשוט. עוד הוסיף, כי הנאשם הודה בביצוע העבירה בהזדמנות הראשונה וחסך בכך זמן שיפוטי יקר, הוא קיבל אחריות על מעשיו והביע חרטה.

בתמיכה לטיעוניו הגיש הסניגור פסיקה בה נדונו נאשמים בעבירות חמורות מאלה, ובתי המשפט גזרו עליהם עונשים של חודשי מאסר ספורים.

לפיכך, ביקש הסניגור לגזור על הנאשם עונש של ארבעה עד שישה חודשי מאסר בעבודות שירות, נוסף למאסר על תנאי וצו מבחן שיאפשר מעקב אחר גמילתו מאלכוהול.

      הנאשם פנה לבית המשפט בדיון האחרון והביע חרטה על מעשיו, הוא ביקש לתת לו הזדמנות, לא לגזור עליו מאסר  ולאפשר לו להיגמל ולגדל את בנותיו.

4.   לאחר שמיעת הטיעונים לעונש, היה אמור בית המשפט לגזור את דינו של הנאשם ביום 22.1.12, ואולם, שלושה ימים לפני מועד מתן גזר הדין, הגיש הסנגור בקשה דחופה להגשת מסמך המעיד על קבלתו של הנאשם לטיפול במסגרת המרכז לנפגעי אלכוהול והימורים בירושלים, זאת לאחר שנערכו לו ראיונות ושולמה אגרת קבלה והוגשו בדיקת רפואיות.

בית המשפט שמע טיעוני הצדדים בבקשה זו. הסנגור חזר על טיעוניו לשולחו להליך גמילה ואילו המאשימה התנגדה בתוקף רב לכך, תוך ציון העובדה כי תלויים ועומדים כנגד הנאשם תיקים נוספים וביקשה למסור הודעה מפורטת בכתב. בית המשפט נעתר לבקשה ואף אפשר לסנגור להגיש תגובתו.

5.     בהודעה מטעם המאשימה נמסר, כי כנגד הנאשם תלויים ועומדים 4 תיקים נוספים; ת.פ. 1159/10 בביתמשפט השלום בירושלים, פ"א 1859/10 של תחנת ציון, ת"פ 17300/04/11 בבית משפט השלום בירושלים בפני כב' הנשיאה ש' דותן ופ"א 441847/11 בגין הפרת הוראה חוקית, אשר טרם הגיע לעיון בתביעה.

בנוסף, מסרה ב"כ המאשימה בהודעתה, כי בת"פ 4700/04 בו הורשע הנאשם, טען הסנגור ביום 10.9.06 בפני כב' השופט י' ברקלי, כי יש לתת לנאשם הזדמנות נוספת, תוך שהדגיש כי הנאשם פנה להליך גמילה והשתקם בחייו. בטיעוניו טען הסנגור כי הנאשם השתקם בצורה מצויינת, עבר כבר דרך מבחינת הגמילה מסמים. מנהל אורח חיים נורמטיבי ותקין ושליחתו למאסר חסר כל היגיון ויש לתת לו הזדמנות נוספת.

באותו מעמד הצהיר הנאשם כי עבר הליך גמילה, הוא נקי, התחתן ושכח את עברו ו"מבסוט מהחיים". המאשימה טענה ובצדק, כי לאחר מועד גזר הדין והושטת היד של כב' השופט י' ברקלי, דרס הנאשם ברגל גסה את ההזדמנות שניתנה לו והוכיח כי אין לתת בו אמון ובודאי לא על דרך "שיקום". לכל אלה טענה, ב"כ המאשימה עו"ד אודליה זלצמן-גרשון, כי בקשתו של הסנגור להטיל עליו הליך של גמילה כתחליף לגזר דין אינה מתקבלת על הדעת. קל וחומר, כאשר עומדים ותלויים נגדו תיקים נוספים והטלת גמילה כחלופה לעונש מאסר תכבול את ידיהם של השופטים הדנים בתיקים הנוספים התלויים ועומדים כנגד הנאשם.

6.     דיון דהיום השלימו ב"כ צדדים טיעוניהם לעונש וכל צד הגיש פסיקה התומכת בעמדתו העונשית. כמו כן עולה מטיעוני הצדדים כי בת"פ 17300-4-11 הסתיים משפטו של הנאשם לפני כב' הנשיאה ש' דותן, והוטל עליו עונש של מאסר על תנאי והתחייבות.  ביהמ"ש סבור כי הטיעונים שהועלו על ידי ב"כ הצדדים אין בהם כדי להוסיף או לגרוע מהטענות  בדיון הקודם, ובודאי שאין בהם כדי לשנות מהמסקנה אליה הגעתי בגזר דין זה.